את באז לא תכננו לאמץ. בכלל, מעולם לא תכננו לאמץ כלב מגזע המוגדר מסוכן, בטח לא פיטבול. אבל יום אחד בעודנו נוסעים בכביש תלול בין יערות, מצאנו אותו רץ בדרכים. הוא היה מעט פצוע וצמא, אבל הביט בנו כאילו אנחנו הדבר המשמח ביותר שהוא ראה בחייו.

החלטנו לקחת אותו לבדיקת שבב, לא לפני שתהינו האם יהיה חכם להעלות אותו לאוטו איתנו - אחרי הכל, אנחנו עוד לא מכירים. אבל באז השובב לא היסס לפני שקפץ לתוך האוטו, ואנחנו, מהופנטים מיופיו וחוכמתו, החלטנו לעזור לו. אחרי שבוע שהוא היה איתנו "עד שנחליט מה לעשות איתו", ידענו - באז נשאר איתנו. לתמיד.

כל החומות, הפחדים, הדעות הקדומות והסטיגמות שהיו לנו על כלבי פיטבול פשוט התרסקו בזו אחר זו. גילינו כלב אינטיליגנטי בצורה מדהימה, טוב לב, קשוב, ממושמע, ובכלל בכלל לא תוקפני. אפילו כשחתולה מבהילה אותו ברחוב, או כשילד מושך לו בזנב, או כשכלב אחר חושף מולו שיניים - הוא לעולם לא יתקוף. כלבי פיטבול הם מהכלבים החכמים, הרגישים והנאמנים ביותר שיש, ואפילו בארה"ב הם משמשים כגזע טיפולי.

מאז, באז גדל איתנו בבית, ישן איתנו במיטה, רובץ איתנו על הספה, מלקק את ילדינו ומשחק איתם בשובבות ובהנאה גדולה. הספר הזה מוקדש לכל מי שמוכן לחשוב קצת אחרת, או מי שכבר יודע אחרת.